בדרכנו מפרובאנס הביתה עברנו במארסיי והחלטנו להעביר בה את היום וחצי האחרונים של הטיול. הפתיעה אותנו העיר הזאת. מה לא אמרו עליה, שיש בה יותר מידי מוסלמים, ששומעים עליה רק בהקשרים של סמים ופשע ובמקרה הטוב – כדורגל, ושכמובן לא נצפה לשום זכר לרוגע ולסטייל הפרובנסלי שבאנו ממנו. אז לא, בהחלט אין בה שום רוגע פרובנסלי, להיפך. מצאנו עיר נמל שוקקת חיים,
שטופת שמש ונעימה מאוד, עם אוכל נהדר. אז אלה 7 התחנות המומלצות שלנו במארסיי:
הנמל הישן
בעיר נמל מתחילים בנמל, אלא איפה. היה כיף לצאת לסיבוב בוקר בנמל הישן בין הדייגים שפרקו את השלל מהסירות אל הדוכנים. הסתובבנו בין הדוכנים של הדגים ופירות הים, כמה מהם משונים למדי, שרק לפני שעה עוד היו במים, והחלפנו כמה משפטים בצרפתית של בית ספר עם כמה מהדייגים והמוכרות הקשישות. לרגע הצטערנו שלא היה איפה לבשל אחרת היינו קונים דגים לצהריים.
האי של הרוזן ממונטה כריסטו
באותו נמל עלינו על מעבורת שלקחה אותנו אל האי איף, אי קטנטן מול חופי מארסיי. שטים אליו בגלל המבצר העתיק שלו – שאטו ד’איף (Château d’If). הוא הוקם במאה ה-16 ככלא לאסירים פוליטיים אבל לא בגלל זה הוא התפרסם. אלכסנדר דיומא, שכתב את “הרוזן ממונטה כריסטו” ראה בו השראה לכלא שבו נכלא הרוזן וכך התפרסם האי הזה והפך ללהיט תיירותי. יש משהו רומנטי בשיט הזה ומעניין לטייל במבצר בעקבות סיפורי האסירים והסוהרים. הנוף מסביב מקסים. אגב, עם אותה מעבורת אפשר להפליג לחילופין לפריול (Frioul), האי הסמוך לשאטו ד’איף, לשוטטות + ארוחה באחת המסעדות.
לא עוזבים בלי בוייאבז
זה כמו עם חומוס. נדמה שכל אחד במארסיי בטוח שהמסעדה שהוא מכיר היא המסעדה הכי טובה לאכול בה בוייאבז – מרק הדגים המפורסם. שאלנו לא מעט אנשים ובסוף החלטנו ללכת בעקבות המלצה חמה שקיבלנו על מסעדת פרון (Peron) שנמצאת על הקורניש – דרך החוף של מארסיי. בגלל האוכל ובגלל הנוף. ואיזה נוף! “פרון” יושבת ממש על המים. התיישבנו על המרפסת הגדולה וחגגנו על מנת בוייאבז נפלאה לזוג מול מרחבים לא נגמרים של ים כחול. סוג של שלמות.
כנסיית נוטרה דאם דה לה גארד
עלינו באוטובוס אל כנסיית נוטרדם דה לה גארד, שמוקדשת לבתולה הקדושה ושיש לה תצפית נהדרת על העיר. הכנסיה עצמה יפה גם היא ויש בה אוסף חפצים שתרמו אנשים שהאמינו שהבתולה הקדושה הצילה אותם מצרות.
סימטאות לה פאנייה
הרובע העתיק לה פאנייה מלא בתי קפה, סדנאות אמנים וחנויות חפצי אמנות ומזכרות, ובו דווקא שוררת שלווה נעימה. שתינו קפה באחד מבתי הקפה ונכנסנו לבקר באחד הבתים היותר יפים של הרובע – מרכז Vieille Charité, שהיה פעם בית יתומים וכיום הוא המוזיאון לארכיאולוגיה של הים התיכון. כמו השמפניה והקממבר הסבון של מארסיי הוא מוצר הדגל המקומי ובחנות סבונים ברובע סגרתי פינה של כמה מתנות הביתה עם הסבונים המקומיים, שצורתם צורת קוביה גדולה, כמו סבון הכביסה שבו כיבסו בארץ בשנות השישים.
מוזיאון Mucem
Mucem, ובשמו המלא “מוזיאון הציוויליזציות של אירופה והים התיכון”, הוקם לפני כארבע שנים לכבוד הכרזתה של מארסיי כבירת תרבות אירופה והוא מדהים. יש בו תערוכות מרתקות כמו תערוכת “חיים מזבל: הכלכלה של הפסולת”. היא מציגה 450 חפצים, צילומים, סרטים שמספרים איך אנחנו מייצרים זבל, מעבדים אותו, ממחזרים אותו, נופים של זבל, וגם האנשים שמנהלים את הזבל שלנו או חיים ממנו. תערוכה מעוררת מחשבה. אבל ה-סיבה לבוא למוזיאון הזה היא המבנה היפהפה שלו, שנראה כמו קוביה שחורה של תחרה שמתחברת בגשר אל Fort St-Jean המבצר מהמאה ה-,13 עם נוף מהמם על הנמל והים התיכון.